עכשיו אני בן 27. היכרותי עם בן זוגי לעתיד התרחשה בשעה 19. יש לציין שלפני כן אהבתי חברות ובידור רועשים עד הבוקר. אז, natusavshis די התחתנתי בגיל 21 ואז התחלתי לעבוד כמורה בבית הספר. שנתיים לאחר מכן, כמתוכנן, היא ילדה את התינוק המיוחל. באופן כללי, היא הפכה לאם צעירה והבינה שמעמד זה מהווה הזדמנות נהדרת עבור אחרים לתת עצות, ללמד וכו '.
אבל אני מאמין שהנוער ניתן לאדם כדי לחיות במקצב הקרנבל. וזה תקף לא רק לאלה שאינם מכבידים על המשפחה, אלא גם על אלה שכבר הספיקו להשיג מעמד חברתי.
יכול להיות שאני לא לעתים קרובות כמו שרציתי, אבל אני מסתובב. חיי לא הלכו במחזורים אצל הילד, הבעל, החיים והעבודה. אני פוגש חברים, לפעמים מרשים לעצמנו לשתות, לרקוד למנגינות נוסטלגיות, תוך לא שוכח לדון בעניינינו הבוגרים. זה בילוי טוב, אבל הכיף הקרנבל הכנה של הנוער המוקדם הוא לא. לפי שעה הנחתי שהזמן שלו עבר.
בגיל 27 אני אמא מרינה והמורה מרינה ולדימירובנה. אבל פשוט למרינה אין מקום בחיים. והגוף דורש משהו לא שגרתי. אבל שינוי קיצוני של חייך די מטופש, במיוחד אם אתה אוהב את העבודה שלך ואתה נהנה לבלות עם המשפחה שלך. ולהפוך הכל לגיהינום זה טיפשי מאוד כשאתה אוהב משפחה ועבודה.
לפני זמן לא רב התעניינתי בראפ. הפעילות המדהימה הזו עזרה לי בהרמוניה של מבוגר ובני נוער מקורה יושבים. כשאתה צופה נגד קרב, אתה עדיין נשאר צופה, אבל אתה רוצה להשתתף באירוע זה.
מיום חמישי עד שישי דפדפתי בספר ההדרכה של הכפר ומצאתי בו מאמר על הבר 1703. רציתי לנסוע לפחות עם טיולון ולהסתכל לפחות על הדלת של המקום הכי כיף זה בפזיזות שיש בו אווירה ייחודית לחלוטין.
למחרת בלילה, רקדתי עם חברים במסיבה לכבוד יום הולדתה של אגוטין. קפה טעון מראש בכדי להסיח את דעתו מהגוף משנים של חוסר שינה מצד האם, עשיתי ריקוד מצוין. בהפסקות להפסקת עשן, חברים מציקים לי בשאלות על "הבדיחות" של בתי. אחרי המסיבה חברתי ואני הלכנו לפחות בעין אחת להביט בבר "1703" המפורסם בסנט פטרסבורג עד שהגיע הבוקר, ושוב הפכתי לאמא דלעת.
אני לא זוכר את הפעם האחרונה ששתיתי יין בשעות הבוקר המוקדמות ואפילו במרכז העיר. אנחנו בסופו של דבר בבר בו במשך 10 הדקות הראשונות ציפיתי לתרחיש "מ- Dusk Till Dawn" עם בחורה שרוקדת על השולחן. אחד הנוכחים הופיע שם, אבל הכל היה די הגון: בלי ערפדים, מכונות סקס. אני וחברתי הגענו אט אט למצב רגוע וגם התחלנו לרקוד.וזה היה טוב באותה מידה תחת הראפר "הפנים שלהם" ותחת "Noize MC" שלנו, תחת הקומפוזיציות שבהן הפכתי להיות סתם מרינה. אתה לא יכול לצאת, לא אמא של מרינה, זו של מרינה ולדימירובנה, אלא אישה צעירה ומושכת שנראתה כזאת שבזמן נעוריה הפזיזה הסתובבה בבר "צypa" האהוב שלה בסנט פטרסבורג.
אני נזכר שאז ב"ציפה "פגשנו כל הזמן אם צעירה כבת 27. באותה תקופה היינו, צעירים ונטולי משפחה, נבוכים בנוגע לכך והגינו אותה חלקית. ועכשיו אני מבין כמה זה לא בסדר.
במשך 3 שנות האימהות הבנתי שגינוי מישהו לפחות הוא טיפש. אחרי הכל, עם הזמן אתה עלול למצוא את עצמך בכל מצב. להיות אמא:
- להתפעל ללא הרף מתינוקו, לגוזר את התמונות שלו ברשתות החברתיות;
- הנקה בציבור (או בכלל לא סיעודי);
- שומר על דיכאון לאחר לידה;
- בהנאה נסגרת מכל העולם או חולמת לערוך הפסקה במסיבה פרועה.
הקרנבל היה, יהיה ויהיה. ולאמהות צעירות הזכות להישאר נשים במלוא מובן המילה, פעילה, צעירה ויפה, מכיוון שהיא לא רק אם. ואני רוצה להאמין שבני נוער הם מושג רופף.
אין שום דבר פסול בהליכה עם חברים, לשתות ולהנות, אבל לא לרעת הילד. זה לא נורמלי שהורה שחוזר בבוקר לנשום אדים עבור ילדו האהוב ואז קופץ לצאת מהלילה הסוער. זה לא נורמלי כשזה קורה בכל יום שישי או שבת, או לצורך הריקודים הילד הולך לסבתא או לאומנת השנואה. וזה תקף לא רק להתנהגות של אמא, אלא גם לאבא.
אני מסכים לחלוטין שגם אמא צריכה לנוח. באופן אישי, כשהילד שלי היה קטן, התקשרתי לאומנת. בהתחלה הייתי נגד המטפלת, אבל בעלי שכנע אותי. אכן, המטפלת היא החברה והעוזרת הכי טובה. אני ממליץ לכולם להתקשר לאומנת.